לפעמים, אנחנו במצב שבו אנחנו יודעים שמשהו לא הולך, אבל לא משנים אותו.

לפני כמה ימים, היתה לי שיחה מעניינת עם בעלי, על אדם שהוא מכיר.

אדם שעסק בשיווק חלק גדול מחייו, עבד בחברה והיה תותח בזה.

כשהגיע זמנו הוא פתח עסק עצמאי, בתחום שתמיד חלם עליו,

ופה הוא נתקע.

היה לו מלא ידע, היו לו כל הטכניקות הנכונות,

אבל הוא לא הצליח לשווק את העסק שלו.

באחד הימים הוא אמר לבעלי את המשפט הבא: אין לי אומץ.

אז נעזוב אותו, ונחשוב רגע עלינו, כהורים.

לפעמים, אנחנו עומדים בעצמנו במצב כזה.

אנחנו יודעים מה לעשות, אנחנו יודעים אפילו מה ההשלכות שיהיו אם לא נעשה.

ובכל זאת, אנחנו לא עושים.

למה זה קורה?

יכולות להיות הרבה סיבות טכניות, אבל מאחוריהן יעמדו סיבות עמוקות יותר.

אני חושבת שאני יודעת חלק מהן.

לפעמים, זו ההרגשה הזו שאם אני באמת אעשה מה שצריך,

זה ידרוש ממני אנרגיות שאין לי.

לפעמים זה ידרוש ממני התמדה, ואני לא רוצה להתחייב.

לפעמים זה פשוט הפחד לשנות.

גם אם לא טוב לנו עכשיו,

עדיף מצב מוכר, ואפילו גרוע, על פני מצב חדש שאנחנו לא מכירים.

בקיצור, לא חסרות סיבות.

אבל זה לא אומר ששם זה צריך להיגמר.

כי לכל דבר יש תשובה.

בואו נחשוב ריאלי.

אם המצב יהיה ממש גרוע, אנחנו ניאלץ לשנות אותו.

רוב הסיכויים, הם, שהשינוי ישפר את המצב, אחרת לא נעשה אותו.

אז רגע,

למה לחכות עד שיהיה ממש גרוע?

בנוסף לזה, שינוי הוא כמעט אף פעם לא קורה בבת אחת.

שינוי זה תהליך של הבנה,

רכישת ידע,

רכישת מיומנות,

אימון,

ורק אז דברים הופכים להרגל.

אז אפשר להתחיל מהדברים הקטנים.

אפשר לעבוד על דברים ספציפיים במקום לשנות בבת אחת את כל אורח החיים.

כך גם יש סיכוי שנצליח, וגם נקבל את האומץ להמשיך הלאה.

אז שבו היום עם עצמכם, ותחשבו.

מה אני יכול להחליט היום, שישפיע לטובה על המחר שלי?

משהו קטן. וזהו.