חרות קלמן

 לדוגמא. כיפה וציצית. או נטילת ידיים. החל מגיל שלוש, משפחות דתיות רוצות ללמד את הילד שלהם לקיים מצוות מסוימות. אבל בניגוד להגיון שיש ב- תלבש גרביים כי יהיה לך קר, שאותו הילד מסוגל להבין, במצוות הללו - אין הגיון ברור מבחינת הילד. אז יש אפשרות של - דוגמא אישית. אנחנו נעשה והוא יעשה כמונו. כמובן שכדאי להסביר לו שעכשיו גם הוא יכול. ויש גם אפשרות של- להכריח את הילד, כי זה חשוב לנו. אבל מה קורה? ילד שמרגיש שכופים עליו משהו, ולא מצליח להבין למה, בדרך כלל יפתח התנגדות. גם אם לא עכשיו, אז כשיגדל.. ואף הורה דתי לא רוצה לגרום לילד שלו להיות אנטי מצוות. בנוסף, לכפייה יש מחיר נוסף. היא עלולה להכניס את ההורים והילד לפינה של מאבק כוח. ובמאבק - יש או מפסיד אחד, או שניים. אף פעם אין מנצחים. אז אני הייתי נמנעת מהאפשרות הזו. אפשרות שלישית היא: להכניס את המצוות להתנהלות היומיומית. למשל- מיד כשקמים, נוטלים ידיים מצחצחים שיניים ומתלבשים. כשאנחנו מציגים את המצווה כחלק מהיומיום, היא נכנסת יותר בקלות. ובאותה מידה, הכיפה היא חלק מהביגוד עכשיו. כמו שהוצאנו חולצה ומכנסיים מהארון, כך גם הכיפה מצטרפת לחבורה. אז...

פנו אלי זוג הורים, שרצו עזרה. הילד שלהם עושה קקי בתחתונים, מאז שהוא נגמל. כבר חצי שנה, שהוא ללא טיטול, ואין שינוי. הוא למד לעשות פיפי בשירותים,אבל קקי? בשום פנים ואופן. אז התחלנו בשאלות. סקרנו את כל התחומים הבאים. יחסים עם האחרים. יחסים עם ההורים. יחס של הילד לעצמו. יחס של ההורים כל אחד לעצמו. ולשני. איך הילד בגן. איך הגננות שלו. האם אוהב מגע. האם אוהב התעסקות. האם הוא עקשן. האם הוא אוהב להצליח. איך הוא מתייחס לכשלונות. איך ההורים מתייחסים לכשלונות שלו. ושל עצמם. איך היתה ההתפתחות.  איך הדימוי העצמי שלו. איך הדימוי העצמי של ההורים כל אחד כלפי עצמו. באופן כללי ובהקשר לגוף. איך הוא עם הפסד של התרחשות. איך הוא מתייחס לאסלה. ואיך הוא מבחינת יכולות הריכוז. איך היתה הגמילה.  ומה קורה עכשיו כשיש פספוס. התשובות שהם נתנו, לא רלוונטיות.  כל אחת מהשאלות האלה, היא נקודה שיכולה להשפיע על הגמילה, ועל הרצון של הילד להצליח בה. בסופו של דבר, כשלא מצאנו שום גורם אחר, הגענו למסקנות הבאות. 1. הילד לא מזהה את התחושה שיש בגוף לפני הקקי. ולכן הוא לא עוצר מעיסוקיו והולך להתפנות. אז מה צריך לעשות...

לפני כמה ימים, היתה לי שיחה מעניינת עם בעלי, על אדם שהוא מכיר. אדם שעסק בשיווק חלק גדול מחייו, עבד בחברה והיה תותח בזה. כשהגיע זמנו הוא פתח עסק עצמאי, בתחום שתמיד חלם עליו, ופה הוא נתקע. היה לו מלא ידע, היו לו כל הטכניקות הנכונות, אבל הוא לא הצליח לשווק את העסק שלו. באחד הימים הוא אמר לבעלי את המשפט הבא: אין לי אומץ. אז נעזוב אותו, ונחשוב רגע עלינו, כהורים. לפעמים, אנחנו עומדים בעצמנו במצב כזה. אנחנו יודעים מה לעשות, אנחנו יודעים אפילו מה ההשלכות שיהיו אם לא נעשה. ובכל זאת, אנחנו לא עושים. למה זה קורה? יכולות להיות הרבה סיבות טכניות, אבל מאחוריהן יעמדו סיבות עמוקות יותר. אני חושבת שאני יודעת חלק מהן. לפעמים, זו ההרגשה הזו שאם אני באמת אעשה מה שצריך, זה ידרוש ממני אנרגיות שאין לי. לפעמים זה ידרוש ממני התמדה, ואני לא רוצה להתחייב. לפעמים זה פשוט הפחד לשנות. גם אם לא טוב לנו עכשיו, עדיף מצב מוכר, ואפילו גרוע, על פני מצב חדש שאנחנו לא מכירים. בקיצור, לא חסרות סיבות. אבל זה לא אומר ששם זה צריך להיגמר. כי לכל דבר יש תשובה. בואו נחשוב ריאלי. אם המצב יהיה ממש גרוע, אנחנו ניאלץ לשנות אותו. רוב ...

  בום. "אמא, הוא הרביץ לי" "אמא, הוא דחף אותי אז אני הרבצתי לו" אמא כועסת, שניכם לא בסדר. לכו לחדר שלכם ותרגעו, אחר כך תבואו לדבר איתי. "אבל אמא! הוא דחף אותי!" "ואתה לקחת לי חלק מהפאזל" את אמא זה לא מעניין, אני לא מוכנה לדבר איתכם כשאתם מרביצים וצועקים. תחזרו לפה אחרי שתרגעו.. אם אתם הייתם הילדים, איך הייתם מרגישים? הייתם נסערים, כועסים, ומאוכזבים שאמא לא התגייסה לטובתכם. או לפחות לברר מה קרה ולמה. הילדים שלנו רוצים אותנו בכל הכובעים ובכל התפקידים בו זמנית. גם שופטים, גם שוטרים, גם מנקים מבשלים ומסדרים, גם אוזן קשבת, וגם מגן אנושי. ועוד, ועוד. אין ספק שיש לכם עוד דוגמאות. אבל זה לא עובד ככה, אנחנו לא יכולים להיות כאלה. בנסיון להשיג הכל, אנחנו פשוט נפסיד הכל. אז מה עושים? ואיך אפשר לדעת מה באמת נכון לעשות עכשיו, ומה הילד שלי הכי צריך ממני בנקודת הזמן הזו? דבר ראשון, לומדים להבין את הילד, מה מניע אותו, ומה גורם לו לפעול כך או אחרת. דבר שני, מחליטים לעצמנו, מה אני כהורה מאפשר ומה לא. דבר שלישי, מנסחים לעצמנו דרכי פעולה ותגובות נכונות לרגעים כאלו. כ...

 אז איך יוצרים מצב שבו ילד אפילו לא חושב לרדת לבד לכביש, אלא עומד ומחכה לאמא? בואו נתחיל בניסוי קטן. אני מבקשת, שתפסיקו לחשוב על חתול לבן. ביקשתי בפירוש, אל - תחשבו - על - חתול - לבן! ועכשיו, תחשבו על כלב חום. חשבתם על כלב חום? מעולה. -- מי מכם לא חשב על חתול לבן? כולם כנראה חשבו עליו. ומי חשב על כלב חום? כנראה גם כולם. למרות שבמקרה הראשון ביקשתי  להמנע מלחשוב על אובייקט מסוים,  ובשני ביקשתי שכן תחשבו על אובייקט אחר, התוצאה היתה שווה ביניהם. למה זה קורה? המוח שלנו, לא מסוגל לפרש פקודה שלילית. אז מה הוא עושה? הוא מבין מה כן, ומחליט להמנע. מול תמרור אין כניסה, אנחנו מבינים שיכולנו להיכנס, אבל נמנעים, בגלל התמרור. וזה מצליח, כי אנחנו מבוגרים מספיק בשביל לפרש לעצמנו את ההוראה. ועכשיו לילדים. הוראות שמתחילות במילים אל תעשה, או לא לעשות, נשמעות להם ככה.  (לא) לרדת לכביש!! המילה לא, נשארת אי שם באוויר, ומה שהם שומעים זה- לרדת לכביש. ומבחינתם, זו הוראה לגיטימית. אז הם מבצעים אותה. אפילו אם הם לא חשבו עליה מעצמם, אנחנו נתנו להם את הרעיון! אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יישארו על...