מי יתמחר את הבידודים?

שמעתי שאישרו לאחרונה החזר על ארבעה ימי בידוד לעצמאים. 

זה נחמד, אבל..

מי יודע איך לתמחר את שברון הלב של ילד שכבר ארבעה ימים מתלבש כל יום,

ושם מעיל, ומחכה שיקחו אותו לגן?

יש תו מחיר לאכזבה שלו?

ומי יודע איך לתמחר את החור בשן של ילד שכבר פעמיים נכנס לבידוד בדיוק ביום של התור לרופא השיניים?

ומי יודע לתמחר את השעות מסך שהילדים מקבלים כדי שאמא תספיק לעבוד ממש קצת ביום?

ומי יודע לתמחר את הנפש של אמא שלא נשאר ממנה כלום,

חוץ מלהכין אוכל, לנקות, לכבס, להחזיר לארונות, להלביש, לקלח, להניק, להחליף טיטול,

ולהכין עוד פעם אוכל והכל מהתחלה?

ומי יודע לתמחר את תחושת האשמה של הילד שהתגלה כמאומת,

ומרגיש דווקא מצוין,

ומבין שעכשיו הבידוד יתארך בגללו עד דלא ידע?

ומי יודע לתמחר את המאמצים הגדולים של אבא להחזיק את כל זה,

לצאת לכל שליחות ולעבודה, ובו זמנית לדאוג מה קורה בבית,

ובנוסף להבדק כל רגע רק כדי לוודא שהוא לא נדבק וידביק אחרים?

תודה על הארבעה ימי בידוד האלה.

אבל אולי במקום זה מישהו שם למעלה יפנים שכבר אין עניין בכל הבידודים המטורפים האלה?

מי שחולה נשאר בבית,

מה שמרגיש טוב הולך.

אומיקרון פחות גרוע משפעת!

ועליה לא משלמים ימי בידוד..

די כבר. נחנקנו.