איפה הייתי לפני 5 שנים, ואיפה אני היום..

 מצאתי, ממש במקרה, קטע שכתבתי לפני כמעט 5 שנים. כשהילדים שלי היו בני חודשיים וחצי. כתבתי מתוך סערת רגשות, עייפות נוראית, ותסכול גדול.

הוא חשוף, וכואב. אני מבינה כמה מבולבלת וחסרת אונים הייתי.

בחרתי לשתף אותו, משתי סיבות.

א. לנרמל, לתת לכל אמא שקוראת אותי את התחושה שהיא נורמלית, כולן פחות או יותר מתערערות בהתחלה.

ב. להציע אוזן קשבת, למי שרוצה. אני פה.

 

אז הנה זה:

אני חייבת לכתוב את כל הלב אבל אני לא באמת אצליח כי כל רגע *** מצפצף או **** מקרקר. ולמה אני משתמשת בדימויים של חיות? הם בני אדם קטנים אפילו כבר יש להם קצת אופי, קצת הבדל ביניהם. מה ה׳ חשב לעצמו שהוא נתן לי תאומים? מאיפה לי לדעת איך להסתדר איתם? אני מרגישה מזה מתחילה ובורה. כל הידע שיש לי הוא מאחיינים הכל תיאורטי. בלי ההרגשה הנוראית והמרגשת הזו שהם הילדים שלי. ועכשיו זה כן הילדים שלי ואני רוצה וצריכה לדאוג להם שיאכלו טוב שישנו מספיק שלא יישארו עם טיטול מסריח שלא יכאב להם הבטן לאכול דברים שלא יעשו להם גזים במילה אחת אחריות

 אני לא רוצה לקום מתוך נקיפות מצפון לילד שבוכה. אני רוצה פשוט לאהוב אותם ושיהיה להם טוב ולכן לטפל בהם. לא לנזוף בעצמי כשאני אוכלת או שוכבת ולא מזנקת לציוץ שלהם. ולדעת לעשות את הדבר הנכון. איך יודעים? כמה זה לפנק וכמה זה לטפל כמו שצריך? איזה בכי מצריך זינוק ואיזה בכלל לא קורא לי? כמה מותר לי לגרום לתינוק לשנות את הטבע שלו בשביל שלי יהיה נוח? היי מותר להוציא אותם לסיבוב בערב פשוט כי אני רוצה לצאת או שזה ידפוק אותם? 

עד כאן הציטוט.

 

בתקופה ההיא, לא ידעתי לענות על השאלות האלה, לא ידעתי כלום. ככה הרגשתי..

 

והיום, יש לי תשובות. לא להכל, אבל לחלק כן.

אני יודעת 'איך יודעים'. אני יודעת לזהות סוגי בכי. אני יודעת לזהות צורך עוד לפני שמגיע הבכי.

ואני רוצה ללמד אותך. אם יש לך תינוק שנולד בחודשים האחרונים- הידע הזה שווה לך זהב. (ושינה, שבשלב הזה חשובה יותר מהכל)

 

אז יש לי קורס דיגיטלי, שתוכלי לראות בזמן שלך, כשיהיה לך נוח. עם כל מה שאת צריכה כדי לעבור בטוב את התקופה הזו.

 

כתבי לי בתגובות אם את מעוניינת.

 

להורות שמחה יותר.

חרות קלמן